המוטציה

לאחרונה נתקלתי באמירה של פלוני הנושא את השם המשעשע יאיר לפיד, כדלקמן:

 "איני שותף לשמאלנים המפגינים בשייח ג'ראח, איני ליברל נאור החושב שכל בני האדם שווים (מצטער, מהיהודים אכפת לי יותר)".

 אודה ואתוודה, אינני מכיר את מר לפיד. הבנתי שהוא בעל מעמד בעולם התרבות הישראלי, ומכך אני מסיק שהוא בוודאי סופר גדול, משורר, מוזיקאי, פילוסוף גדול או כיו"ב. אין בשום דבר שייכתב כאן כדי לגרוע מהישגיו האמנותיים/רוחניים/הומניים האדירים, בלעדיהם לא היה מגיע למעמד התרבותי אליו הגיע. אלא בכוונתי להתייחס לאמירה זו בלבד, ולמה שהיא מייצגת ומלמדת אותנו. אכן, נראה שגם יוצרי ענק ואמנים גדולים נופלים בלשונם לפעמים.

האמירה המצוטטת משונה ומטרידה בכמה רבדים שונים. קודם כל, ההתייחסות לעקרון השוויון בני האדם כאל עקרון שנוי במחלוקת, של איזו כת "ליברלים נאורים". למיטב ידיעתי, הפעם הראשונה בה נוסח העקרון שקובע שכל בני האדם שווים באופן ברור וחד משמעי הייתה בהצהרת העצמאות האמריקאית (אם כי ניתן למצוא לו שורשים בכתביהם של לוק והובס), ובהמשך, המהפכנים הצרפתיים אימצו אותו בשמחה. אכן, העקרון היה מהפכני למדי בעולם המערבי של המאה השמונה עשרה, בו המונרכיה האבסולוטית שלטה בכיפה: המחשבה לפיה אין מלך בחסד האל, מורם מעם שהכל נעשה בדברו היתה מחשבה משונה. בימים של עבדות וקולוניאליזם, נלקחה גם כמובנת מאליה עליונותו של הגזע הלבן. לא רק דה פקטו, אלא גם ברמה ההצהרתית. אין צורך לומר גם שהדברים נכונים לגבי עליונותם של הגברים על הנשים. ואולם, כיום, בחלוף למעלה ממאתיים שנה,  העקרון לפיו בני האדם שווים נמצא בלב הקונצנזוס בעולם המערבי (ולא רק בו). למעשה, קשה לדמיין איש ימין – אפילו ימין סהרורי – אמריקאי שמשחרר אמירה דומה ("איני ליברל נאור החושב שכל בני האדם שווים (מצטער, מהלבנים אכפת לי יותר)"). ודאי יש כאלה שחושבים כך, אבל איש לא יעז להתבטא כך. אמת, בארה"ב עקרון השוויון פותח את מגילת העצמאות,  אבל גם מגילת העצמאות הישראלית מבטיחה "שוויון אזרחי מלא" לאזרחי ישראל הלא-יהודים; מר לפיד, כנראה, רואה בהצהרת העצמאות הישראלית מסמך "ליברלי נאור" שאינו יכול להזדהות איתו (וביום בו יעבור חוק הנאמנות של המפלגה הפאשיסטית הישראלית, הוא ייאלץ כנראה לוותר על אזרחותו הישראלית).

היבט משונה נוסף הוא העובדה שמר לפיד אינו מסוגל להבדיל בין שאלת השוויון בין בני אדם, לבין השאלה "ממי אכפת לי יותר". מר לפיד מסיק באופן תמוה מכך ש"אכפת לו יותר" מיהודים, שכל בני האדם אינם שווים. כלומר, העדפותיו האישיות של מר לפיד, הן אלה שקובעות את מעמדם של כל בני האדם – יהודים, ערבים, צרפתים ויבוסים. זה בלבול מהסוג שאנו רואים לעתים קרובות אצל פעוטות בני שנתיים-שלוש, אשר אינם מסוגלים להבחין בין העולם הסובייקטיבי הפנימי שלהם לבין העולם האובייקטיבי הגדול. כאמור, אינני מכיר את הביוגרפיה של מר לפיד, אבל יתכן שהוא מעולם לא חווה חוויות מהסוג שרובנו חווים בגילאים הנמוכים הללו, המלמדות אותנו את ההבדל בין עולמנו הפנימי לבין העולם האובייקטיבי, ואשר עוזרות לנו להבין שהעובדה שאנחנו מעדיפים באופן אישי את רמי, החבר הטוב, על פני עופריקו, הנודניק המנוזל, אין משמעותה שלרמי יש זכויות יתר על פני עופריקו. גם אנשים שכופרים בעקרון השוויון בין בני האדם (וכאמור, לא מוצאים רבים שיצהירו על כך היום, מחוץ לישראל), לרוב אינם טוענים כי אי השוויון נובע מהעדפותיהם האישיות, אלא מעניינים שבעובדה. במאמר מוסגר ראוי גם לציין שההעדפה, או ה"אכפתיות" המיוחדת של מר לפיד כלפי יהודים על פני לא-יהודים אך ורק בשל יהדותם, הינה מפוקפקת ביותר מבחינה מוסרית. לא מדובר בהעדפה לחברים, משפחה או מכרים. מדובר בהעדפה לאנשים שאינך יודע עליהם דבר, ויתכן שהם פושעים ורוצחים נתעבים ומנוולים, ובלבד שהם יהודים. ההקשר המיידי שבו נאמרו הדברים על ידי מר לפיד הוא דוגמא מצוינת: המתנחלים הקנאים שזרקו את המשפחות הפלסטיניות מבתיהן עדיפים על פני המשפחות הפלסטיניות שנזרקו מבתיהן או, בניסוח מדויק יותר, זכותם של הכהניסטים לזרוק את הפלסטינים מהבתים שלהם עולה על זכותם של הפלסטינים להמשיך להתגורר בבתים שלהם. וכל זאת למה? משום שהראשונים הם יהודים, והאחרונים לא.

וזה ההיבט השלישי: ההקשר בו בחר מר לפיד לציין את רתיעתו מאותו עקרון ליברלי לפיו כל בני האדם שווים הינו דווקא סיפור די פשוט מבחינה מוסרית – סיפור הנישול בשייח ג'ראח מעלה שאלות משפטיות לא פשוטות, אבל מבחינה מוסרית הוא פשוט באופן יוצא דופן: אנשים נזרקו מבתיהם והם חיים ברחוב. אותם אנשים נזרקו מבתיהם בשם שטר בעלות ישן נושן של ארגון יהודי, ואולם אלו שנזרקו מבתיהם אינם יכולים לממש את בעלותם באופן דומה על נכסיהם שנמצאים בשטחי 1948, בשל השתייכותם האתנית. בינתיים, קבוצת מתנחלים קיצוניים נכנסה לבתים, בחסות החוק, כחלק ממצוות ייהוד העיר הערבית. זה הכל: היהודים מקבלים הגנה על זכות הקניין שלהם על נכסים בלב שכונה ערבית (שמעולם לא התגוררו בה)  גם במחיר השלכת משפחות מבתיהם, ואילו אותן משפחות אינן יכולות לקבל הגנה על זכות הקניין שלהם על נכסים דומים בשטחי מדינת ישראל בשל השתייכותם האתנית. ואולם, כאן נכנסת העדפתו של מר לפיד לתמונה: העניין אינו עוול מוסרי באמת, משום שהמנשלים הינם יהודים, והמנושלים הינם לא-יהודים. או, כפי שזה היה מנוסח במקום אחר, המנשלים הינם בני הגזע העליון, והמנושלים אינם בני הגזע העליון. לבני הגזע העליון זכויות מלאות והגנת החוק. אלו שאינם בני הגזע העליון – אין החוק מגן עליהם, ואין להם זכויות. ממה שהצלחתי להבין, מר לפיד הוא נצר לניצולי שואה, ועדיין גזענותו הבוטה שלו אינה צורמת לו.

מר לפיד כאדם פרטי, ואפילו כיוצר ואושיית תרבות מן המעלה הראשונה, אינו מעניין אותי. המעניין בסיפור הזה הוא שמר לפיד, למיטב התרשמותי, אינו נתפס בציבור הישראלי כאיש ימין קיצוני ומטורלל. העובדה שבאקלים הציבורי בישראל היום עקרון השוויון בין בני האדם הוא רעיון חתרני של "שמאלנים שמפגינים בשייח ג'ראח" (במובן מסוים יש משהו בדבריו של מר לפיד – אין כל הצדקה לכך שהמפגינים בשייח ג'ראח נמנים כולם על הצד השמאלי של המפה הפוליטית, למעט העובדה שאין מוסר בימין. וזה בדיוק העניין).  על המיינסטרים, שלפי הבנתי מר לפיד מייצג נאמנה, הדבר הזה אינו מקובל כלל וכלל.

יותר מעניין הוא סיפור המוטציה שאירעה בציונות. בשנת 1975 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה המשווה את הציונות לגזענות. ישראל הגיבה בזעם, במידה מסוימת של צדק: הציונות היא תנועה לאומית, וישראל היא מדינת לאום. ואולם, ברמת הפרט (בניגוד לרמה הלאומית), ישראל מבטיחה שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה – יהודים ולא יהודים. העקרון הזה ("מדינת כל אזרחיה"), הוא עקרון דמוקרטי בסיסי, ואינו סותר את עקרון הלאומיות ואת היותה של מדינת ישראל המדינה בה מממש חלק מן העם היהודי את זכות ההגדרה העצמית שלו. מהבחינה הזו, הציונות אינה מחייבת גזענות כלל וכלל. המסר עבר. פרנסי המדינה דיברו, פעלו ומחו, והאו"ם שמע את הקולות, ובשעת הכושר (מיד לאחר התמוטטותה של ברית המועצות) העביר, בשנת 1991, החלטה המבטלת את ההחלטה הקודמת, שהשוותה את הציונות לגזענות.

אלא שהמסר לא עבר לאזרחי המדינה היהודית. ההמון הנבער, אשר דומה שמר לפיד הינו מייצג אותנטי במיוחד שלו, לא היה קשוב לניואנסים ולהבדלים הדקים, ולאורך השנים נוצרה מוטציה: התנועה הלאומית שדוגלת בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין (ראה "אלטנוילנד" לתאודור הרצל) הפכה לתנועה שנותנת לגיטימציה לגזענות. מר לפיד מרגיש שהוא יכול להגיד אמירה מהסוג המצוטט לעיל, כי הכל נאמר בחסות הציונות. אין צורך לומר שהשואה, אשר שיחקה תפקיד מכריע בהוצאה מחוץ לכללי המשחק של כל סוגי הגזענות בכל העולם המתורבת, פעלה באופן הפוך כאן: בעוד שהלקח הנכון מהשואה הוא שאסור להיות סובלני לרדיפה של קבוצות אתניות, דתיות, חברתיות, מגדריות וכו', הלקח שיהודים-ישראלים רבים למדו מהשואה הוא שאסור לאפשר לעם היהודי להיות פגיע, ושלפיכך העם היהודי חסין לעולם מפני ביקורת מוסרית, שכן כל פעולת דיכוי, נישול והרג שהוא מבצע מתבצעת לתכלית הזו – כלומר, כדי שלא יתאפשר מצב בו ייפגע שוב.

הציונות לא התחילה את דרכה כתנועה גזענית, והעולם כבר לא חושב שהציונות שקולה לגזענות. אבל יתכן שהמוטציה שהפכה אותה לגזענות בוטה במיוחד, מהסוג שנמצא כבר מזמן מחוץ למגרש המשחקים הלגיטימי בעולם המתורבת, היתה בלתי נמנעת. ההמון הנבער הישראלי – ולא האו"ם – מפרש דה פקטו את הציונות כגזענות, אם כי נראה שהוא אינו מודע לכך: אינני גזען. אני פשוט לא מאמין בעקרון לפיו כל בני האדם שווים, ומצטער, מיהודים אכפת לי יותר. לכן, יהודי תמיד יהיה בדרגה מוסרית עליונה על פני לא יהודי, ללא תלות במעשיהם. אבל גזענות? מה פתאום. גזענות זה של גויים. אנחנו יהודים. לשטוף ולחזור על הפעולה.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על המוטציה

  1. דובב הגיב:

    האם תוכל לפרסם לינק לציטוט המקורי?
    תודה

  2. ערן הגיב:

    האמת היא שלצערי לא – אני נתקלתי בציטוט הזה במקור משני, ולא הצלחתי למצוא את הטקסט המקורי באינטרנט. יתכן שהוא פורסם רק במהדורת הדפוס, ואני איני מכניס את הסמרטוטון הזוועתי הזה לבית, לבל ימשוך זבובים.

  3. עדו הגיב:

    אני דווקא כן מכניס את העיתון הביתה, אני מודה שפחות ופחות ברור לי למה מאז שב. מיכאל עזב.
    בכל אופן הציטוט הוא מדוייק . 😕

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s